פסק-דין בתיק בר"ע 2386/06

זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים אשר חייב את חברת דואר ישראל בע"מ, היא המבקשת שלפניי (להלן: "המבקשת או בנק הדואר"), יחד ולחוד עם המשיב 2 והמשיב 3, לשלם למשיב 1 סך 11,600 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, אגרה והוצאות בסך 1,500 ש"ח. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש הערעור.

המשיב 1 (להלן: "המשיב") הגיש בבית המשפט קמא תביעה נגד המבקשת והמשיבים 2 ו-3, בה טען שהמבקשת והמשיבים חייבים לפצותו בגין אי זיכוי חשבונו בבנק הדואר בסכום כסף שמשך מקופת גמל תמר והורה להעביר לזכות חשבונו בבנק הדואר.

על פי העובדות שנקבעו על ידי בית המשפט קמא, בתאריך 17.4.05, הורה המשיב  לדיסקונט - ניהול קופות גמל בע"מ (להלן - "דיסקונט") להעביר את הכספים שהצטברו לזכותו בקופת גמל תמר, בסך 11,600 ש"ח, לחשבונו המתנהל בבנק הדואר. לצורך כך חתם המשיב  על הוראת העברה בסניף דיסקונט בירושלים. סניף דיסקונט  בירושלים העביר את ההוראה בפקס לסניף דיסקונט באילת והאחרון העביר את הכספים לבנק הדואר. בנק הדואר הפקיד את הסכום בחשבונו של המשיב 3, במקום להפקידו בחשבונו של המשיב. מקורה של ההפקדה שגויה, כפי שנקבע בפסק הדין, בהוראה שגויה שמסר דיסקונט  לבנק הדואר, שבה צוין, כחשבון שאליו יש להעביר את הכספים, חשבונו של המשיב 3 במקום חשבונו של המשיב. כתוצאה מכך העביר בנק הדואר את כספי קופת הגמל השייכים למשיב  לחשבונו של המשיב 3.

דיסקונט טען בבית המשפט קמא כי מקור השגיאה בהוראה שמסר לו המשיב. בית המשפט קמא דחה טענה זו וקבע שהמשיב מסר לדיסקונט ירושלים את מספר החשבון הנכון שלו בבנק הדואר והשגיאה נפלה בסניף דיסקונט באילת. על כן חייב בית המשפט קמא את דיסקונט לשלם למשיב פיצוי בגין ההוראה השגויה. על חלק זה של פסק הדין אין בפני ערעור.

אשר לבנק הדואר, קבע בית משפט קמא, כי זה אינו אחראי לטעות ומשזיכוי חשבונו של המשיב 3 נעשה דרך מרכז סליקה בין בנקאי, בנק הדואר לא היה אמור לגלות את הטעות על ידי בדיקת ההתאמה בין מספרי החשבונות ושמות הבעלים הרשומים שלהם. עם זאת, בית המשפט קמא חייב גם את בנק הדואר בפיצוי המשיב, וזאת משום שבנק הדואר לא עשה דבר כדי שהמשיב 3 ישיב לידיו את הכספים בהם זוכה חשבונו בטעות כדי שיוכל לזכות בהם את חשבונו של המשיב.

המבקשת טוענת שבית המשפט קמא טעה בקביעתו זו, וכי אסור היה לה לנקוט בצעדים חד צדדיים ולשלוח ידה בכספי המשיב 3 המתנהלים אצלה. מה גם שהמשיב 3 משך את הכספים מחשבונו טרם נודע לבנק הדואר על הטעות, כך שבעת גילוי הטעות לא היו בחשבונו של המשיב 3 כספים כדי להשיב את סכום המשיכה.

דיסקונט טוען, מנגד, כי בנק הדואר תרם תרומה משמעותית לכך שכספי קופת הגמל של המשיב הופקדו בטעות בחשבונו של המשיב 3. זאת, לפי הטענה, משום שעל בנק הדואר היה לבצע התאמה בין שם המזוכה לבין מספר החשבון המזוכה. אילו נעשה התאמה כזו, טוען דיסקונט, בנק הדואר היה מגלה שאין התאמה בין שם המזוכה (המשיב) לבין מספר החשבון (הרשום על שם המשיב 3) והיה נמנע מלבצע את הזיכוי. לטענת דיסקונט, בתקנות המסלקה אף נקבע, כעילה להחזרת זיכויים, קיומה של "אי התאמה בשם המזוכה לבין מספר החשבון שלו". עוד טוען דיסקונט, שעל פי הסכם פתיחת החשבון שבין בנק הדואר לבין המשיב 3, התחייב האחרון להחזיר את הכספים בהם זוכה בטעות בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לבנק הדואר. על כן, כך הטענה, על בנק הדואר, כמוסד בנקאי סביר, היה לממש זכותו זו ולעשות לגביית הכספים מהמשיב 3, ומשלא עשה כן, ראוי היה לחייבו בפיצוי המשיב.

לדעתי, הדין עם המבקשת. השאלה אם היה על המבקשת לבדוק את ההתאמה בין שם המזוכה לבין מספר החשבון שלו, היא שאלה שבעובדה ובנוהג בנקאי סביר שעל הצדדים היה להוכיחה בראיות. לצורך כך אין די בטופס תקנות המסלקה ומשלא הוצגו בפני בית המשפט קמא ראיות לעניין זה, אין מקום להתערב במסקנתו של בית המשפט קמא לפיה לא הייתה מוטלת על בנק הדואר חובה לבצע את ההתאמה האמורה.

נותרה קביעתו של בית המשפט קמא, כי על פי ההסכם שבין בנק הדואר לבין המשיב 3 היה על האחרון להשיב לבנק הדואר את הכספים שקיבל שלא כדין ומש"בנק הדואר לא פעל ולא עשה דבר כדי שהנתבע 4 [הוא המשיב 3]ישיב לידיו את כספי התובע וכדי שיוכל לזכות בהם את חשבונו המתנהל אצלו... גם בנק הדואר חייב כלפי התובע בהשבת כספו לידיו".

אין בידי לקבל מסקנה זו. ראשית, מהוראת ההסכם לפיה על המשיב 3 להשיב לבנק הדואר את הכספים בהם זוכה חשבונו בטעות, לא עולה שבנק הדואר היה רשאי לפעול בעצמו, בניגוד לדעתו של המשיב 3, להשבת הכספים על ידי נטילתם מחשבונו של המשיב  3. שנית, גם  אם לבנק הייתה זכות לפעול בחשבונו של המשיב 3, ואף בניגוד לרצונו, לבנק הדואר נודע על דבר הטעות רק לאחר שמשיב 3 משך מחשבונו את הכספים. במצב דברים זה, בנק הדואר לא יכול היה למשוך את הכספים מחשבונו של המשיב 3. שלישית, בנק הדואר אומנם היה יכול היה להגיש נגד המשיב 3, מכוח הסכם פתיחת החשבון, תביעה להשבת הכספים. אולם, אינני סבור שהבנק היה חייב, ביחסים שבינו לבין המשיב, להגיש תביעה כזאת. בכל מקרה, גם אילו הוגשה תביעה כזאת על ידי הבנק, לא היה בכך כדי להוסיף על התביעה שהגיש המשיב עצמו נגד המשיב 3, תביעה שלא הביאה להחזרת הכספים.

לאור האמור אני מבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא בכל הנוגע למבקשת ומחייב את המשיבה 2 (דיסקונט ניהול קופות גמל בע"מ) בתשלום שכ"ט עו"ד של המבקשת בערכאה דלמטה ובערכאה זו בסך כולל של 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ.

ניתן  היום, כ"ב בכסלו, תשס"ז (13 בדצמבר 2006), בהעדר  הצדדים.

המזכירות תמציא העתק החלטה לצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: